תקנות מחלות בעלי-חיים (מחלת הפה והטלפיים), תש"ך-1959

תקנות מחלות בעלי-חיים (מחלת הפה והטלפיים), תש"ך-1959 1
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 18 ו-20 לפקודת מחלות בעלי-חיים, 1945 (להלן - הפקודה), והסעיפים 14(א) ו-2 (ד) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח-1948, אני מתקין תקנות אלה:
1. הגדרות (תיקון: תשמ"ו, תשנ"א)
בתקנות אלה -
"בהמה" - בקר, כבשים, עזים, חזירים, גמלים וחיות בר ממחלקת היונקים;
"גופה" - גופה של בהמה שנשחטה או שהומתה, לרבות הבשר, העצמות, העור, הפרסות, הקרניים, הצמר, השיער, הקרביים וכל חלק אחר של בהמה שנשחטה;
"חומר חיטוי מאושר" -
(1) תמיסה של שני אחוזים למאה של נתר מאכל (סודה-קאוסטיק);
(2) תמיסה של ארבעה אחוזים למאה של פחמת-הנתרן (סודיום-קרבונט);
"חלב" - לרבות מי-גבינה, חובצה, חלב רזה וכן מוצרי-חלב;
"מחלה" - מחלת הפה והטלפיים;
"נבלה" - בהמה שמתה, לרבות הבשר, העצמות, העור, הפרסות, הקרניים, הצמר, השיער, הקרביים וכל חלק אחר של בהמה שמתה;
"נגוע" - נגוע במחלה, לרבות חשוד במחלה;
"רופא וטרינרי" - רופא וטרינרי ממשלתי.
2. חובת הודעה על מחלה
כל אדם היודע או החושד שבהמה, גופה או נבלה נגועות, חייב להודיע על כך מיד לרופא וטרינרי או לתחנת המשטרה הקרובה.
3. העברת בהמות, גופות ונבלות נגועות
לא יעביר אדם, לא יגרום, לא ירשה ולא יסייע להעברת בהמה, גופה או נבלה נגועות ממקום בו הן נמצאות, אלא על פי היתר מאת רופא וטרינרי.
4. שחיטת בהמות נגועות
לא ישחוט אדם, לא יגרום ולא יסייע לשחיטת בהמה נגועה, אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינרי. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: